Israel Prime Minister Benjamin Netanyahu Must Go

TRANSCRIPT

Netanyahu Must Go

The responsibility Israel’s prime minister bears for October 7.

2023-10-25 Time 05:03:11-04:00

By Gershom Gorenberg

Since the beginning of the war, Israelis have been asking themselves, how did this happen? One easy answer to that question is that Hamas doesn’t accept our existence here, that it’s barbaric, that it wants to kill us. But the real question for Israelis, when they say, how did this happen is, how did our government let this happen? And the answer to that question is that the government was complacent, overconfident, committed to misconceptions, and has failed. And Prime Minister Netanyahu is personally responsible for that, and he has to go.

My name is Gershom Gorenberg. I am a historian and journalist. And I live in Jerusalem, Israel. Netanyahu has been in office for 13 out of the last 14 years. The priorities of this government are really striking because the central priority of the government has been what it calls judicial reform. That’s a euphemism.

Archived Recording 1

Israeli lawmakers approving a key part of a divisive judicial overhaul plan despite mass protests. Part of the plan, pushed by Prime Minister Benjamin Netanyahu, removes the court system’s ability to strike down, quote, “unreasonable decisions” by the government.

Gershom Gorenberg

And that has really been its central priority, and in turn, set off a huge wave of protests in the country.

Archived Recording 2

We protest today for the liberty and the democracy of Israel.

Gershom Gorenberg

The other two things that have really marked this government has been large transfers of funds to the ultra-orthodox sector and support of the West Bank Settlement Project. From what the public can see, defense, national security have taken a second seat to those other priorities.

But what we have to understand is that Netanyahu’s blindness to the danger from Hamas and Gaza has a longer history, and that’s rooted in a strategic choice that Netanyahu has made since he returned to power and has followed since then. Dating back to 2007, the extreme Islamic Hamas organization seized control of the Gaza Strip, pushing aside the autonomous Palestinian Authority.

Archived Recording 3

With gunfire, a takeover of Gaza by Hamas may be near. The latest sign, Hamas takes over this important security installation of the rival Fatah movement.

Gershom Gorenberg

So the situation that resulted from that is that Hamas rules the Gaza Strip, the small enclave along the Mediterranean Coast at the south end of Israel. And the Palestinian Authority rules the autonomous areas in the West Bank. The Palestinian Authority has been a proponent in the past of a two-state outcome, a two-state agreement between Israel and the Palestinians.

Netanyahu’s policy, over the years, has been with zigs and zags publicly, but essentially opposed to the creation of a Palestinian state. And he has treated this split between Hamas in Gaza and the Palestinian Authority government in the West Bank as a political advantage for Israel, as something that makes it more difficult to reach a two-state outcome. And his policy has been to allow this split to continue.

The government, very clearly, was focused on the West Bank, on protection of settlements in the West Bank, and on the northern border with Lebanon and Hezbollah, and was complacent regarding the threat from Gaza. And the military misreading of the situation is derived from the political misreading, stemming from an attitude that with the split with Hamas in Gaza and with the Palestinian Authority in the West Bank, that Israel could indefinitely continue to manage the conflict safely, rather than seeking any kind of diplomatic resolution of the conflict with the Palestinians.

All of that, obviously, has literally gone up in flames on and after October 7. It is a subject of pointed public controversy within Israel that Netanyahu has not accepted any responsibility for a catastrophic failure in defense of the country.

Netanyahu does not have the trust and confidence of the country and has not shown himself capable of dealing with the situation. He appears to have been too concerned with his own affairs and with his bid to solidify his power and not sufficiently concerned with the good of the country.

The expression in Hebrew that people often use is, he’s worried about the King and not the Kingdom, that is to say about the leader and not about the state. And I think that there are circumstances which demand the change of a leader during wartime. Britain was much better off trading in Chamberlain for Churchill, even though it was the middle of a war.

So the first expectation I would have of Netanyahu is to resign and go home. For years, I felt that the attitude of the government toward the conflict could be compared to the attitude of the man who jumped out of a 100-story building. And when he passed the 20th story, somebody yelled out, how’s it going? And he said, so far, great. We’ve passed that point, and it’s not going great. And that policy has failed, and we need a completely new direction. And Netanyahu is not the man to lead us in that new direction.

[END]

Since Hamas’s horrific attacks, Israelis have been asking themselves how such an atrocity could have happened. In this audio essay, Gershom Gorenberg says the better question is: How did Israel’s leaders — specifically Prime Minister Benjamin Netanyahu — let it happen? The government was “complacent, overconfident, committed to misconceptions and has failed,” he says. Gorenberg believes it’s time for Netanyahu to step down.

[HEBREW]:

תמלול

 נתניהו חייב ללכת

 האחריות שראש ממשלת ישראל נושא ב-7 באוקטובר.

 25-10-2023 שעה 05:03:11-04:00

 מאת גרשום גורנברג

 מאז תחילת המלחמה הישראלים שואלים את עצמם איך זה קרה?  תשובה קלה אחת לשאלה הזו היא שחמאס לא מקבל את קיומנו כאן, שזה ברברי, שהוא רוצה להרוג אותנו.  אבל השאלה האמיתית של הישראלים, כשהם אומרים, איך זה קרה היא, איך הממשלה שלנו נתנה לזה לקרות?  והתשובה לשאלה הזו היא שהממשלה הייתה שאננה, בעלת ביטחון עצמי מופרז, מחויבת לתפיסות מוטעות ונכשלה.  וראש הממשלה נתניהו אחראי לכך באופן אישי, והוא צריך ללכת.

 שמי גרשום גורנברג.  אני היסטוריון ועיתונאי.  ואני גר בירושלים, ישראל.  נתניהו מכהן בתפקיד 13 מתוך 14 השנים האחרונות.  סדרי העדיפויות של הממשלה הזו באמת בולטים מכיוון שהעדיפות המרכזית של הממשלה הייתה מה שהיא מכנה רפורמה שיפוטית.  זה לשון הרע.

 הקלטה בארכיון 1

 מחוקקים ישראלים מאשרים חלק מרכזי בתוכנית שיפוץ שיפוטי מפלג למרות מחאות המוניות.  חלק מהתוכנית, שדחף ראש הממשלה בנימין נתניהו, מבטל את יכולתה של מערכת בתי המשפט לבטל, לצטט, "החלטות בלתי הגיוניות" של הממשלה.

 גרשום גורנברג

 וזה באמת היה בראש סדר העדיפויות שלו, ובתורו, הוביל לגל עצום של מחאות במדינה.

 הקלטה בארכיון 2

 אנו מוחים היום למען החירות והדמוקרטיה של ישראל.

 גרשום גורנברג

 שני הדברים האחרים שבאמת סימנו את הממשלה הזו היו העברות גדולות של כספים למגזר החרדי ותמיכה בפרויקט ההתנחלויות בגדה המערבית.  ממה שהציבור יכול לראות, הביטחון, הביטחון הלאומי תפסו מקום שני לאותם סדרי עדיפויות אחרים.

 אבל מה שאנחנו צריכים להבין זה שלעיוורון של נתניהו לסכנה מחמאס ומעזה יש היסטוריה ארוכה יותר, וזה מושרש בבחירה אסטרטגית שנתניהו עשה מאז חזרתו לשלטון ואחרי זה מאז.  מאז שנת 2007, ארגון החמאס האיסלאמי הקיצוני השתלט על רצועת עזה, ודחק הצידה את הרשות הפלסטינית האוטונומית.

 הקלטה בארכיון 3

 עם ירי, השתלטות חמאס על עזה עשויה להיות קרובה.  הסימן האחרון, חמאס משתלט על המתקן הביטחוני החשוב הזה של תנועת הפתח המתחרה.

 גרשום גורנברג

 אז המצב שנבע מכך הוא שחמאס שולט ברצועת עזה, המובלעת הקטנה לאורך חוף הים התיכון בקצה הדרומי של ישראל.  והרשות הפלסטינית שולטת באזורים האוטונומיים בגדה המערבית.  הרשות הפלסטינית הייתה בעבר חסידה של תוצאה של שתי מדינות, הסכם שתי מדינות בין ישראל לפלסטינים.

 מדיניותו של נתניהו, לאורך השנים, הייתה עם זיגים וזגים בפומבי, אך בעיקרה מתנגדת להקמת מדינה פלסטינית.  והוא התייחס לפילוג הזה בין חמאס בעזה לממשלת הרשות הפלסטינית בגדה כיתרון מדיני לישראל, כדבר שמקשה על הגעה לתוצאה של שתי מדינות.  והמדיניות שלו הייתה לאפשר לפילוג הזה להימשך.

 הממשלה, ברור מאוד, הייתה ממוקדת בגדה המערבית, בהגנה על ההתנחלויות בגדה המערבית ובגבול הצפוני עם לבנון וחיזבאללה, והייתה שאננה בנוגע לאיום מעזה.  והטעיה הצבאית של המצב נגזרת מהטעות הפוליטית, הנובעת מגישה שעם הפילוג עם חמאס בעזה ועם הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, שישראל תוכל לנצח להמשיך לנהל את הסכסוך בבטחה, במקום לחפש  כל סוג של פתרון דיפלומטי של הסכסוך עם הפלסטינים.

כל זה, מן הסתם, ממש עלה בלהבות ב-7 באוקטובר ואחריו. זה נושא לוויכוח ציבורי נוקב בישראל שנתניהו לא קיבל על עצמו כל אחריות לכישלון קטסטרופלי בהגנה על המדינה.

 לנתניהו אין את האמון והאמון של המדינה ולא הראה את עצמו מסוגל להתמודד עם המצב. נראה שהוא דאג יותר מדי לענייניו שלו ומניסיונו לבסס את כוחו ולא דאג מספיק טובת המדינה.

 הביטוי בעברית שאנשים מרבים להשתמש בו הוא שהוא מודאג מהמלך ולא מהממלכה, כלומר מהמנהיג ולא מהמדינה. ואני חושב שיש נסיבות הדורשות החלפת מנהיג בזמן מלחמה. לבריטניה הייתה הרבה יותר טובה לסחור בצ'מברליין עבור צ'רצ'יל, למרות שזה היה באמצע מלחמה.

 אז הציפייה הראשונה שתהיה לי מנתניהו היא להתפטר וללכת הביתה. במשך שנים הרגשתי שאפשר להשוות את יחס הממשלה לסכסוך ליחס של האיש שקפץ מבניין בן 100 קומות. וכשהוא עבר את הסיפור ה-20, מישהו צעק, איך זה הולך? והוא אמר, עד כה, מצוין. עברנו את הנקודה הזו, וזה לא הולך מצוין. והמדיניות הזו נכשלה, ואנחנו צריכים כיוון חדש לגמרי. ונתניהו הוא לא האיש שיוביל אותנו לכיוון החדש הזה.